זה התחיל בתקופת הקורונה.
לקוח מקסים שלי, שידעתי שהעסק שלו נפגע כלכלית בגלל המצב,
ביקש ממני לבוא קצת לקראתו ולהוריד משכר הטרחה החודשי שלי,
ואני נעניתי.
עבר חודש, חלפו חודשיים, ואז התחילה לכאוב לי הבטן בכל פעם שדיברתי איתו או פגשתי אותו.
כשהבנתי שזה לא משהו חד פעמי עצרתי ושאלתי את עצמי:
גאולה, מה קורה? מה מציק לך בקשר אליו?
זיהיתי שאני מרגישה לא מתוגמלת.
ששכר הטרחה הנמוך שהוא משלם לי כרגע פשוט לא מצדיק את
העבודה והמאמצים הערך והתרומה שאני משקיעה בקידום העסק שלו.
אבל מה עושים? הרי הוא ביקש ואני הסכמתי.
מכאב בטן מתמשך אי אפשר להתעלם, אז החלטתי להרים טלפון –
הסברתי לו איך אני מרגישה ולמה זה קורה
וכמו שצפיתי, בשלב ראשון הוא התנגד ואפילו קצת כעס.
הבנתי אותו, אבל לא וויתרתי והמשכתי להעמיק ולפתוח איתו את הנושא
ובסופו של דבר הלקוח, מתוך הערכה גדולה למקצועיות ולהשקעה שלי,
בחר לפצות אותי ולהשלים את סכום שכר הטרחה שלי.
ולמה אני מספרת לכם את זה?
כי במהלך השיחה הזו הלקוח אמר לי שהוא תמיד החזיק ממני כאדם ששם דברים על השולחן
ולא מתחמק, והשיחה הזו מוכיחה לו שזה נכון.
וזה גרם לי לשאול את עצמי למה לקח לי כל כך הרבה זמן ולמה הייתי צריכה להחזיק בטן עד שפניתי אליו.
בהחלט לקח שנלמד לפעם הבאה.
אז הנה מה שאתם יכולים לקחת מהסיפור הזה:
- הכירו בערך של עצמכם.
אם משהו שאתם עושים לא מרגיש לכם שווה את התמורה- דברו!
אין סיבה להסתובב עם כאבי בטן ולא משנה מי נמצא בצד השני.
- אחד הערכים הכי חשובים עבורי באופן אישי הוא כנות, פתיחות ודיוק
ונכון, הפעם לקח לי זמן לעשות את זה, כי לא הייתי מספיק קשובה לעצמי, אבל בסוף זה קרה.
יש לכם ערך שחשוב לכם להיצמד אליו? תהיו נאמנים אליו, גם אם זה מאתגר או לא נעים.
בסופו של דבר זה ישתלם לכם ויחזק אתכם.
