זה התחיל בעוד נסיעה ברכב, מתישהו, לאנשהו.
ואיך אפשר נסיעה בכבישי ישראל בלי איזה פקק טוב ועמוס?
אני לא מאלו שאוהבים להקדיש אנרגיות להתעצבן על פקקים.
במקום זה אני נהנית להסתכל סביבי.
בדרך כלל אין הרבה חדש – עוד רכבים, עוד נהגים,
חלקם משועממים כמוני, חלקם בדרך לסדנה לעצבים.
אבל הפעם קרה משהו שברגע הראשון הפליא אותי מאוד
ואז גרם לי לצחוק בקול (מזל שהייתי לבד ברכב…)
זה התחיל מזה שמצד ימין ראיתי פתאום רנו מסחרית
ועל הגג שלה שלט גדול: מונית לחיות….
מונית לחיות? אף פעם לא שמעתי על דבר כזה!
אני חייבת להתקרב קצת ולהציץ פנימה.
ואז אני שמהה לב שמישהו הוריד את הספסלים ברכב
ויצר 2 מקומות – אחד בו ניתן להושיב חיה, עם חגורת בטיחות והכל,
והשני עבור הבעלים של החיה (מסתבר)
כאן כבר לא יכולתי להתאפק והתפוצצתי מצחוק.
"מי חשב על הרעיון הגאוני הזה?" תהיתי לעצמי
ואז ירד האסימון – זה באמת רעיון גאוני!!!!
וזו בדיוק הסיבה בגללה בחרתי לשתף אתכם בסיפור הזה.
לא כי משעמם לי בחיים (או בפקקים)
ולא כדי שתצאו גם אתם לחפש דברים מוזרים.
בעצם, אולי כן.
כי תבינו!
מישהו כאן היה מספיק יצירתי ובעל ראש פתוח
כדי לחפש- וגם למצוא – צורך כזה שקיים סביבנו כל הזמן, ועדיין אין לו מענה.
הצורך של בעלי חיות שאין לההם רכב, להסיע אותן למקומות שאי אפשר להגיע אליהם ברגל.
ואותו מישהו, אחרי שהוא זיהה את הצורך הזה – מוזר ככל שיהיה –
החליט להפוך אותו להזדמנות עסקית!
נכון, זה אולי מצחיק, ומוזר, ולא שגרתי,
אבל זה בדיוק מה שהופך רעיון לגאוני!!!
איך אמר דוקטור סוס? אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים…
ולא תמיד זו חייבת להיות יציאה פיזית,
לפעמים אנחנו יכולים רק לצאת מתוך המחשבה, מתוך הריבוע,
לשחרר דעות ורעיונות שתוקעים אותנו,
לקחת קצת מעוף ותעוזה ולהמריא.
כל כך הרבה פעמים ההזדמנות נמצאת ממש לידנו,
מחכה לאדם הזה שיזהה אותה ויתפוס אותה ב2 ידיים.
אז מה אתם אומרים?
מוכנים לצאת ולנסות לזהות את ההזדמנות הבאה שלכם?
